מהי מיניות בריאה בשבילך?

שימוש באמצעי מניעה ושיח פתוח עליהם הוא חשוב והכרחי. לצערנו לעיתים השיח מתמקד רק באמצעי המניעה ופחות בתקשורת, בתשוקה וביחסי מין. לא פעם כאשר משוחחים על מיניות לראשונה עם צעירות, מתמקדים באזהרות ובסיכונים – הישמרי מפני מחלות! תזהרי מפני היריון לא מתוכנן!
למרות חשיבות הנושא, חשוב לנו להדגיש: לא באנו להפחיד, להזהיר או לנזוף בך. להיפך, אנחנו רוצות שנדבר על מיניות בריאה ומהנה. חשוב שנחגוג את המיניות שלנו, שתוכלי לממש את חופש הבחירה, את היכולת שלך להחליט מה נעים וטוב לך ומה את בוחרת לעצמך.

#הגוף שלי_הבחירה שלי

כי לפני הכל, אנחנו מקיימות יחסי מין כי אנחנו רוצות. מיניות היא לא דבר טכני, היא לא רק אקט, היא חוויה משמעותית.

מהי מיניות בריאה בשבילך

שימוש באמצעי מניעה ושיח פתוח עליהם הוא חשוב והכרחי. לצערנו שיח זה תופס את מירב תשומת הלב כאשר מדברים על יחסי מין. וכך לא פעם כאשר משוחחים על מיניות לראשונה עם צעירות, מתמקדים באזהרות ובסיכונים – הישמרו מפני מחלות! תזהרי מפני היריון לא מתוכנן!
למרות חשיבות הנושא, חשוב לנו להדגיש: לא באנו להפחיד, להזהיר או לנזוף בך. להיפך, אנחנו רוצות שנדבר על מיניות בריאה ומהנה. חשוב שנחגוג את המיניות שלנו, שתוכלי לממש את חופש הבחירה, את היכולת שלך להחליט מה נעים וטוב לך ומה את בוחרת לעצמך.

#הגוף שלי_הבחירה שלי

כי לפני הכל, אנחנו מקיימות יחסי מין כי אנחנו רוצות. מיניות היא לא דבר טכני, היא לא רק אקט, היא חוויה משמעותית.

מיניות היא כוח מניע מרכזי בחיינו

מקור לתחושות של עוצמה, עונג, כוח ושחרור ביחד עם יכולת לעורר מטענים שליליים, להיות מקור לרגשות מעוררי אשמה, בלבול וקושי.

מיניות כוללת תחושות, חוויות והתנהגויות מיניות שונות. החברה משפיעה גם היא לא אחת על המיניות שלנו. כך גורמים חיצוניים משפיעים על דימוי הגוף והאופן שנחווה את מיניותנו. כלל חיינו מושפעים מתחושת הנוחות שלנו עם רצונות, מחשבות, פנטזיות, תשוקות, אהבות וצרכים מיניים.

חשיבות גדולה יש לאופן שבו אנחנו מדברות על מין (עם עצמנו ועם גופנו, כמו גם עם אחרים/ות). לצערנו במציאות חיינו הדיבור על מיניות נשית מונע לרוב מדיון בנשים כקורבנות פשיעה, ולא בהקשר של מיניות נשית חיובית. ואכן, הדבר המרכזי שיכול להעיב על הנאתנו ממיניות הוא כאשר נכפתה עלינו התנהגות מינית שלא מותאמת לנו, התנהגות זדונית שמצלקת אותנו. חשוב לדעת כי ניתן לטפל בצלקות, להיטיב את חיינו ואף להגיע למצב בו אנחנו מרגישות מוכנות שוב לתת אמון, לייצר אינטימיות עם גופנו ועם אחרים/ות.

שיחה וקריאה על הנושא, עם בן/ת הזוג, עם חברות/ים ממשיים או וירטואליים, מאפשרים לנו לתקשר עם גופנו ולהתקרב אליו. להכיר טכניקות נוספות, להיפתח אל הפנטזיות, להתמודד עם קשיים, ולנסח לעצמנו אי-נחת או תענוג.

"לדבר על זה" מאפשר לנו לגלות ולממש את ההנאה, העונג והפוטנציאל החיובי הטמון במיניותנו, לשפר את ההנאה המינית, לשמש כר פורה לרעיונות כמו גם להוסיף הומור ושמחה לחיינו.

הנאה מינית

אנחנו יכולות לחוות הנאה מינית באינספור דרכים כגופנית, רגשית, רוחנית ואינטלקטואלית. אנחנו עשויות ליהנות מליטוף עדין וגם מאורגזמה מיוזעת. מסורתית תיארו חוקרים גברים את ההנאה המינית כממוקדת בתחושות שבאיברי המין ובאמצעות שלבים שונים של עוררות מינית.

ההנאה הארוטית מורכבת הרבה יותר: קולות, טעמים, מראות וריחות, רגשות ומגע – כל אלה עשויים לעורר תחושות מיניות. מעגל התגובה המינית כולל ארבעה שלבים: שלב ההתרגשות המינית (excitement); שלב העמקת הגירוי (plateau); שלב האורגזמה (orgasm); ושלב ההתרגעות (resolution).
חשוב לזכור שתשוקה מינית עשויה להשתנות לאורך החיים, בהתאם לשגרת חיינו, מערכת היחסים הזוגית שאנו נמצאות בה, הדימוי והביטחון העצמי שלנו, שביעות הרצון מחיינו וכן ממצב בריאותנו. יש תקופות שבהן אנחנו כלל לא חשות מיניות ומלאות תשוקה וגם זה נורמלי לחלוטין.
בנוסף, תרופות והורמונים, כמו גם שינויים הורמונליים עשויים להשפיע על החשק המיני, על היכולת להגיע לאורגזמה ועל עוצמתה. 

רוצה לקרוא על הנאה מינית, אורגזמות, אוננות ועוד?
מוזמנת ללחוץ על הכותרות כאן בהמשך…

שיחה וקריאה על הנושא, עם בן/ת הזוג, עם חברות/ים ממשיים או וירטואליים, מאפשרים לנו לתקשר עם גופנו ולהתקרב אליו להכיר טכניקות נוספות, להיפתח אל הפנטזיות וגם להתמודד עם קשיים, ולנסח לעצמנו אי-נחת או תענוג. "לדבר על זה" מאפשר לנו לגלות ולממש את ההנאה, העונג והפוטנציאל החיובי הטמון במיניותנו, לשפר את ההנאה המינית, לשמש כר פורה לרעיונות כמו גם להוסיף הומור ושמחה לחיינו.

אנחנו מתעוררות ומגיבות,  ברמה הפיזית וברמה הרגשית, לגירויים מיניים, ויזואליים או רגשיים. התגובה המינית שלנו יכולה להתבטא בצורך להיות קרובות לבן/בת הזוג, ברצון ליזום יחסים, או להרגיש נחשקות ואהובות. ברמה הפיזית הפטמות עשויות להיות זקורות, הוואגינה תירטב וחלקנו ירגישו צורך בגירוי על גבי הדגדגן או רצון להיות נחדרות.
האנרגיה המינית עשויה לגרום לנו להרגיש מעוררות, מאושרות, שמחות, סקסיות, נשיות וברות מזל על שאנחנו מסוגלות לחגוג היבט זה בחיינו. חשוב לזכור כי לא תמיד המיניות מתיישבת עם מצב הרוח שלנו, או עם הזוגיות שאנחנו מנהלות. לעיתים היא מתעוררת לנוכח אדם שאין זה לגיטימי לממש זאת איתו/ה ואז אנחנו עשויות לחוות גם רגשי אשמה, בושה, חוסר אונים ותסכול. נשים המצויות במירוץ החיים מדווחות לפעמים שהעוררות שהייתה פעם אבדה בין המטלות, אחרות דווקא נהנות מתחושת הביטחון עם בן/בת הזוג הקבועים ונהנות מיחסי מין מרגשים.
בכל מה שקשור להעדפה המינית שלנו או למי שאנחנו נמשכות אליו או אליה, יש מגוון והשתנות לאורך תקופות שונות בחיינו. כאשר אותה המשיכה מלווה ברגשות של אהבה, חיבה או רצון לקיים קשר, הקשר עשוי להיות מספק יותר, אך גם מורכב יותר.

ברמה הפיזית התגובה המינית מקבילה  אצל גברים ונשים (לדוגמה: כאשר הגבר חווה זקפה מתחילה זרימת דם מוגברת לאזור איבר המין; אצל האשה השפתיים והדגדגן הופכים נפוחים וזקורים יותר; הן אצל גברים והן אצל נשים העור מגורה והפטמות מזדקרות ).
מעגל התגובה המינית כולל ארבעה שלבים:
שלב ההתרגשות המינית: בשלב זה כל אזור האגן שלנו עשוי לחוש מגורה. אזור האגן, שפתי הערווה והדגדגן נמלאים דם ומתנפחים, צבעם הופך כהה יותר והם נעשים רגישים יותר למגע. בוואגינה, גורם זרם הדם המוגבר להפרשת נוזל שמסכך את דפנות הנרתיק ואת השפתיים הפנימיות. בעבר ייחסו סיכוך זה למוכנות האשה לקיום יחסי מין או להיותה מעוררת, אך היום ידוע כי נשים יכולות להיות מעוררות ועדיין לא רטובות מספיק ולהיפך – הן עשויות להיות רטובות ברמה הפיזית אך עדיין לא להיות מעוררות ברמה הרגשית. המתח הפיזי מורגש בכל הגוף, השרירים מתחילים להתכווץ, אנחנו עשויות להתנשם במהירות, הפטמות מתקשות ומזדקרות, ואנחנו מסמיקות ועורנו מאדים.
שלב העמקת הגירוי: כאשר הגירוי נמשך והתגובות ממשיכות באותה עוצמה, הנרתיק הופך רגיש יותר והדגדגן מזדקר מתוך המעטה שלו. די בגירוי של הדגדגן או גירוי סביבתו וגם (אצל חלק מהנשים) בלחץ על הנרתיק או אזורים רגישים, בכדי להגיע לאורגזמה.
שלב האורגזמה: המתח משתחרר בבת אחת, בסדרה של התכווצויות שרירים לא רצוניות ומענגות. אנחנו עשויות לחוש התכווצויות כאלה בנרתיק, ברחם ובפי הטבעת. נשים רבות חוות את האורגזמה שלהן כתחושת שחרור בגוף כולו.
שלב ההתרגעות: השרירים נרגעים, והדגדגן, הנרתיק והרחם חוזרים למצבם הרגיל (אלא אם קיימת בעיה נדירה, גירוי מיני מתמיד).

נשים רבות מתקשות להגיע לשלב האורגזמה, משום סיבות שונות כגון: חוסר יכולת לוותר על השליטה הכרוכה בסיטואציה; תחושה של העדר לגטימיות להיותן מיניות ועוד. ידוע כי בזמן אורגזמה נשית "נכבים" מספר אזורים במוח, האמיגדלה מסירה חסימות ועכבות ומאפשרת תחושה של אובדן שליטה ושחרור, ורק בהיעדר היכולת לחשוב והתמסרות, מתאפשר השחרור הפיזי.

תשוקה מינית יכולה לגרום לנו הנאה, עונג ומבוכה כמו גם בושה ובלבול. בשנות העשרה שלנו, רובנו לומדות שאנחנו אמורות להפוך ליפות ומיניות, כדי להיות מושאי תשוקה (של בנים), אבל לא כדי ליהנות מגופנו ולא כדי לחוות תשוקה בעצמנו.
בהמשך אנחנו עלולות לחשוש שאם יהיו לנו תשוקות, הן יובילו לקבלת סטיגמה של מופקרות מינית, או להתנהגויות מיניות מסוכנות, שיובילו למצבי סכנה כהיריון לא רצוי או מחלות מין.

האמת היא, שכשאנחנו מודעות לתשוקות שלנו, אנחנו יכולות לבחור כיצד לנהוג. יכול להיות שנבחר לאונן, לפנטז, לכתוב סיפורים ארוטיים, לרקוד, לשתף חברה, לגעות בצחוק, לבטא את התשוקות שלנו ביחד עם בני/ות זוג או פשוט לשים לב לקיומן וליהנות מכך.
לעיתים נדמה כי קיימת רמה של תשוקה נורמלית, ש"אמורה להיות" לנשים. סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה ועיתונים מציגים היום יותר ויותר מודלים של נשים מיניות. חברות התרופות וארגוני תקשורת המונים מרוויחים כסף הודות לדימויים האלה, והם מפגיזים אותנו בהצעות להגברת התיאבון המיני שלנו. דימויים המתאימים אולי לחלקנו, אבל מייצגים רק פיסה זעירה ממגוון עצום של חוויות נשיות ואנושיות.
חוקרות פמיניסטיות, כליאונורה טייפר, מאפשרות לנו מבט חדש על המיניות של נשים כאשר הן מדגישות את הקשר בין הגורמים התרבותיים, החברתיים, הפוליטיים והכלכליים לבין קשיים של נשים בתחום המיני.
מחקרה של טייפר מדגיש היבטים אלה, אבל גם בוחן האם תסכול וחוסר סיפוק של נשים מהפן הגופני או הרגשי של מערכת יחסים מינית נובע מגורמים אלה, וזאת בנוסף לגורמים כמו בעיות גופניות, בעיות רפואיות ובעיות ביחסים.
אם נשתמש בנקודת מבט רחבה זו על מנת לבחון את שאלת התשוקה המינית, הרי שבישראל חסרה לנשים נגישות לשירותים הכרחיים שיאפשרו להן למצות את מיניותן וליהנות ממין בטוח המתאים להן: החינוך המיני בבתי הספר מצומצם ביותר, אין די מידע נגיש על ומחלות המועברות במין וזיהומים, והאפשרות לבצע הפסקת היריון באופן חוקי במקרה הצורך מותנית בפנייה לוועדות להפסקות היריון או ביצוע הפסקת היריון לא חוקית (נשים לגופן, 2011).
חשוב לזכור שתשוקה מינית עשויה להשתנות לאורך החיים, מסיבות שונות וזאת בהתאם לשגרת חיינו, מערכת היחסים שאנו נמצאות בה, הדימוי והבטחון העצמי שלנו, שביעות הרצון שלנו מחיינו ומצב בריאותנו. אולם גם בתקופות שבהן אנחנו לא חשות מיניות ומלאות תשוקה, אין זה אומר שאנחנו לא נורמליות. עלינו גם לזכור בדיוק באותו האופן שמצב זה לא בהכרח יתקיים לנצח.
הלגיטימציה להרגיש מינית, מלאת תשוקה ובעלת רצון לממשה תלויה גם בהיסטוריה המינית שלנו, במסרים שעליהם גדלנו ובחוויות קודמות. אולם בדיקה ובירור של מיתוסים מיניים, טיפול, ייעוץ והכוונה, ובעיקר תקשורות זוגית טובה, כל אלה עשויים לסייע לנו לממש את מיניותנו בצורה המתאימה והראויה בעינינו. במערכות יחסים שונות ייתכנו הבדלים גדולים ברמת התשוקה המינית בין בני/ות הזוג, דבר שעלול ליצור מתחים. מקור ההבדלים טמון, בראש ובראשונה, בבריאותנו, בשלוותנו, בשגרת חיינו, מידת העייפות, מצבנו ההורמונלי והתפיסה הרגשית שלנו. אנחנו יכולות לחפש, ביחד עם בני/בנות הזוג, דרכים לגשר על הפערים האלה בינינו בעזרת תקשורת הדדית, מודעות לצרכים שלנו עצמנו ולקיחת אחריות למציאת פתרון שיספק את שני הצדדים. קיימים מקרים שבהם הפערים נובעים מהיעדר משיכה או מבעיות אחרות במערכת היחסים שתובעות פתרון.
במערכת יחסים הטרוסקסואלית, אנחנו נאלצות להתמודד עם פערים בחינוך ותפיסות חברתיות המנווטות את הנשים להיות פסיביות ואת הגברים להיות אקטיביים ויוזמים. התפיסה החברתית המקובלת גורסת שגברים רוצים סקס ואילו נשים רוצות אהבה, אולם הכללות אלה מקבעות ומנטרלות את יכולת הבחירה האישית של כל אחד/ת מבני הזוג.
ייתכן כי בבסיס תפיסה זו לא עומד הדחף המיני הגברי, אלא העובדה שגברים מחונכים להביע את רגשותיהם בדרך אחרת. יחסי מין הם אחת הדרכים הבודדות שבהן מותר לגבר לגלות קרבה למישהו/י. בעבור גברים רבים, זהו המקום היחיד שבו מותר להם להיות רכים ולחשוף רגשות של אהבה. דווקא המגבלות הללו, ולא יצר סוער יותר, עלולות לגרום לגברים ליזום מין לעתים תכופות יותר, מה שמוביל ליצירת הסטריאוטיפ שלפיו נשים הן פחות מיניות מגברים. הדימוי הזה נולד, אולי, גם כתוצאה מהחשש החברתי מפני התשוקה והכוח המיני הנשי.

ידוע כי תרופות מסוימות עשויות להשפיע על החשק המיני, על היכולת להגיע לאורגזמה ועל עוצמתה. אם את נוטלת תרופות במרשם רופא/ה או תוסף מזון צמחי ואת מרגישה שינוי בתפקוד המיני שלך, יכול להיות שהתרופה או התוסף משפיעים על החשק המיני שלך. תרופות נוגדות דיכאון ידועות במיוחד כתרופות העשויות להשפיע על רמת החשק המיני.
חלק מהתרופות הנוגדות דיכאון מסוג SSRI (כמו פרוזאק, פקסיל, זולפוט) עלולות להפחית את התשוקה המינית ואת היכולת להגיע לאורגזמה. תרופות אחרות נוגדות דיכאון מסוג וולבוטרין (בופרופיון)*** נבדקו ונמצאו כפוגעות פחות בתפקוד המיני, ויש אף נשים שדיווחו שבעקבות נטילתן חוו עלייה בתשוקה המינית. יש להתאים את מינון התרופה כך שינטרל או יפחית את השפעות הלוואי הללו.
הורמונים: אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון הם ההורמונים המשפיעים על התשוקה המינית של האשה ועל תפקודה. הטסטוסטרון, שלפעמים מכנים אותו "הורמון הליבידו" או "ההורמון הזכרי", הוא ההורמון המשפיע ביותר על התשוקה המינית. כמו האסטרוגן, הטסטוסטרון מופיע אצל גברים ונשים כאחד אבל בכמויות שונות. אצל הנשים הטסטוסטרון מיוצר בשתי בלוטות קטנות הסמוכות לכליות (Adrenas) ובשחלות.
גורמים רבים משפיעים על רמות ההורמונים שלנו בכל זמן נתון, וביניהם:
1. המחזור החודשי – רמות ההורמונים עולות ויורדות במהלך המחזור החודשי שלנו. נשים רבות חשות שיא של תשוקה מינית (ליבידו) לפני וסביב תקופת הביוץ (לפני הביוץ, במהלכו, בסיומו), ושיא נוסף, פחות גבוה, במהלך הווסת. אצל נשים רבות התשוקה יורדת לשפל לפני הווסת, אבל השונות בקרב נשים בנושא זה גדולה.
2. חלק מאמצעי המניעה ההורמונאליים משבשים את המחזור הטבעי של ההורמונים בגופנו וכתוצאה מכך עלולים במקרים אחדים להשפיע על היובש והתפקוד המיני שלנו. ההשפעות של אמצעי מניעה כאלה משתנות מאוד מאשה לאשה.
3. היריון – בזמן היריון, רמות האסטרוגן והפרוגסטרון גבוהות יחסית וזרימת הדם אל איברי המין גוברת. השינויים הללו, ביחד עם שינוים גופניים ופסיכולוגיים אחרים, עשויים להוביל לעלייה בתשוקה. חוות עייפות, בחילה, כאבים, חרדות או תחושות אחרות בשל השינויים בגודל גופן ובדימוי העצמי שלהן, ותחושות וחוויות אלה עלולות לדכא את התשוקה.
4. הנקה – בתקופת הנקה קיימות רמות גבוהות של פרולקטין ורמות נמוכות של אסטרוגן, היכולות לדכא את הביוץ במשך תקופה מסוימת לאחר הלידה. נשים רבות מדווחות על צניחה בתשוקה המינית בתקופת ההנקה. חלק מהן לא חשות כל ליבידו ואינן חוות אורגזמות בכלל. תחושות אלה רגילות לגמרי בתקופת ההנקה. התשוקה המינית עתידה לחזור כשהתינוק ייגמל או כשתיניקי הרבה פחות. זו גם עלולה להיות תקופה מלחיצה במערכת היחסים האינטימית שלנו.
5. הפסקת הווסת. – רמות האסטרוגן והטסטוסטרון צונחות עם הפסקת המחזור החודשי. אנחנו עלולות לחוות פחות תשוקה ויותר יובש בנרתיק. בעבור חלק מאיתנו, היעלמות החשש מפני היריון עשויה דווקא להבטיח חופש מיני מחודש.
6. הסרת השחלות ובלוטות יותרת הכליה (Adrenal) – ניתוחים מסוג זה עלולים לגרום לירידה דרמטית בעניין שלנו במין ובתכיפות באורגזמות שנחווה. ירידה זו, בחלקה, היא תוצר של ירידה ברמת הטסטוסטרון. זו אחת הסיבות לכך שחשוב לא להסיר בלוטות כאלה או את השחלות, אם אין הכרח בכך.
שינויים הורמונאליים והשפעתם על התשוקה והתפקוד המיני שלנו לא מוכרחים להוות בעיה. שינויים במחזור החודשי ובווסת, למשל, הם חלק מההתפתחות הנורמלית של האשה. יחד עם זאת, אם שינויים הורמונאליים מובילים לצניחה בתשוקה שלנו או בהנאה המינית שלנו וכתוצאה מכך אנחנו חשות לא מסופקות, יכול להיות שנרצה לבדוק אילו אפשרויות עומדות בפנינו. אולי נרצה לשנות את התרופות שאנחנו נוטלות או להחליף אמצעי מניעה. יש נשים שלוקחות תוספי הורמונים, כמו אסטרוגן או אסטרוגן-פרוגסטין, בגלולות או במדבקות, או מורחות משחת אסטרוגן בנרתיק.
חברות לייצור תרופות ניסו לאורך השנים לפתח, ללא הצלחה, מוצרים שונים בעבור נשים בכדי לסייע להן להגביר את רמת החשק המיני שלהן. במשך זמן מה, ניסו לתת לנשים תרופות שיועדו במקור לגברים, אולם התוצאות היו מאכזבות. תרופות להגברת עוצמת הזקפה, כגון ויאגרה, לויטרה וסיאליס, תרופות ללא מרשם כמו זסטרה (המכילה שמנים צמחיים) ומכשירים רוטטים שונים, שנועדו כולם להגברת זרימת הדם לאזור איברי המין, לא השיגו את התוצאות המצופות. מתברר כי מעבר לתפקוד הפיזי, מיניות האשה גלומה בעיקר ברמה הרגשית ובמצבה המנטלי וכיום לא נמצא שום כדור העשוי לשפר מדדים של היבטים אלה.

אוננות פירושה מגע אינטימי שלנו בעצמנו. מגע זה מאפשר לנו להכיר את גופנו, ללמוד את נקודות המגע והרגישות שלו ובעיקר לאפשר לנו לחוות את עצמנו כיצורים מיניים בעלי תשוקה, הנאה ורצון מיני אוטונומי. אנחנו יכולות ללמוד לאונן, ללמוד אילו סוגים של מגע מעוררים אותנו ומספקים אותנו, באיזה קצב ובאילו מקומות אנחנו אוהבות מגע. אנחנו יכולות ללמוד את התגובה שלנו לגירוי מיני, מה מתאים לנו, באיזו אווירה ובאיזו תנוחה.
בעבר זכתה האוננות לגינוי והייתה מקושרת להפרעות נפשיות, חרדה, היסטריה ונוירוטיות. גם כאשר ניתנה לה לגיטימציה חברתית, היא נחשבה לנחלתם של הגברים בלבד. היום, בזכות צילומי אולטרסאונד משוכללים, אנחנו יודעים כי כבר מתקופת היותנו עובריות ברחם, אנחנו מאוננות. בגיל שנתיים לערך, מגלים ילדים וילדות את פלא איבר המין שלהם ונהנים מניצולו של כל רגע בלי חיתול כדי לאונן. המטרה של המגע העצמי בגילאים אלה איננה ארוטית, אלא בעיקר למטרות עונג והרגעה, אך עדיין מדובר בשלב משמעותי בתפיסת האוטונומיה שלנו על גופנו, ובעיקר בלגיטימציה להנאה שהמשפחה והחברה מעניקות לנו. בשלב מאוחר יותר, מגיל ההתבגרות ואילך, הופכת האוננות להיות אבן דרך משמעותית בהיכרות האינטימיות שלנו עם עצמנו. דרכה אנחנו לומדות מהי הנאה מינית אירוטית ומתנסות בה. יש בינינו מי שטרם גילו את נפלאות האוננות. פעמים רבות אנחנו אומרות לעצמן כי לאונן לבד מרגיש פתטי, אומלל, בודד או עצוב. אחרות מרגישות כי קשה להן להכניס את עצמן לאווירה מינית או לגרות את עצמן ללא בן/בת זוג הנמצא/ת לידן. נשים רבות מעדיפות להגדיר את האוטונומיה המינית שלהן באמצעות הגבר/האשה שלהן ואינן מרגישות צורך או רצון לאונן. מבחינתן, אוננות היא הצהרה בדבר מיניותן, בדבר החשק שלהן, בדבר היותן ייצורים מיניים עם תשוקות ומאווים. הפחד בתשוקה, בהכרה בצורך, מנטרל אותן והן אינן מקדמות אותו בברכה.
אהבה עצמית, טיפול עצמי והבנה כי זכותה של כל אשה להנאתה מגופה ולרווחתה, כוללים גם מגע, רוך, אינטימיות ועונג עצמי. מי שרוצה לפסוע בדרך הזו, עשויה להגיע לגבהים חדשים של הנאה וסיפוק, ובעיקר – עצמאות מינית.
אוננות מעניקה לנו זמן ומרחב להתנסות בגופנו שלנו. אנחנו יכולות ללמוד אילו פנטזיות מדליקות אותנו, אילו סוגים של מגע מעוררים אותנו ומספקים אותנו, באיזה קצב ובאיזה מקום אנחנו אוהבות שנוגעים בנו. אנחנו יכולות ללמוד את התגובה שלנו לגירוי מיני, מה מתאים לנו, באיזו אווירה ובאיזו תנוחה.
באמצעות האוננות אנחנו יכולות ללמוד דרכים חדשות להדריך את בני/בנות הזוג שלנו על אודות מה עושה לנו נעים ומה מענג אותנו. באמצעות ההיכרות המוקדמת שלנו עם גופנו, אנחנו יכולות להראות להם/ן איך אנחנו רוצות שהם/ן יגעו בנו.
כשאנחנו יודעות איך לגרום לעצמנו הנאה מינית, אנחנו תלויות פחות באחרים/ות שיספקו אותנו, וזה יכול להיות משחרר גם בעבורם/ן. תהליך הלימוד של ההנאה העצמית, מגדיל את הסיכוי שלנו להגיע לסיפוק מיני גם עם אחרים/ות, ואת הסיכוי להגיע לאורגזמה בקלות, לבד או ביחד עם מישהו/י אחר/ת. יש נשים שאפילו חוות אוננות כחוויה רוחנית – התאחדות של הגוף והנפש או חיבור ליישות אלוהית. יש לאוננות גם היבטים שאינם רק מיניים; אוננות עשויה לגרום לנו להירגע ולישון טוב יותר.
אחרי הפסקת המחזור החודשי, במיוחד אם אנחנו לא מקיימות מין זוגי, אוננות עוזרת לנו לשמור על לחות רקמות הנרתיק שלנו.

אם מעולם לא אוננת ואת רוצה לאונן, יכול להיות שאת מרגישה נבוכה, או מרגישה שזה מרגיש משונה עבורך, ואולי אפילו קצת מפחיד בהתחלה. יכול להיות שתצטרכי להתמודד עם הקולות בתוכך שיחזרו ויאמרו לך "בחורות נחמדות לא מאוננות", או "למי שיש חבר והיא מאושרת איתו, לא תרצה לאונן" או "אם בן/בת זוגי מספק/ת אותי, אז למה אני צריכה עוד?". יכול להיות שאת מפחדת לאבד שליטה, או שאת מתביישת, או שיש לך רגשי אשמה בגלל שאת רוצה להעניק לעצמך הנאה מינית. רבות מאיתנו מרגישות כך, אבל זה עשוי להשתנות עם הזמן.

מספר הצעות שיסייעו לנו להיכנס לאווירה:
o מצאי זמן פנוי ושקט שבו תוכלי להיות את עצמך ללא הפרעות.
o תני לעצמך להרגיש הכי בנוח שאפשר: בגד נוח, תאורה מתאימה, אווירה נעימה, נרות, כוס יין…
o אפשר להוסיף מוזיקה נעימה ברקע.
o אפשר להתחיל את זמן החוויה הזה באמבטיה מרגיעה או מקלחת.
o עיסוי הגוף בקרם לחות, שמן או כל דבר אחר שיגרום לגופך להרגיש נעים, חושני ורגוע יכולים לסייע.
o הניחי לגופך להירגע. ברור שאווירה מיוחדת ורגועה כזו לא תמיד אפשרית והיא גם לא תמיד הכרחית.
o תני למחשבות שלך לזרום בחופשיות והרשי לעצמך לפנטז.
o בחני בעינייך ובידייך באיטיות את מבנה גופך. החמיאי לאזורים בגופך שאת אוהבת.
o געי בעצמך באופנים שונים.
o אפשרי לעצמך לגעת בגופך בצורה המסבה לך הנאה. בחני איזה סוג מגע מוצא חן בעיניך, מעורר אותך, מרגש אותך: אולי ליטוף הבטן, הירכיים, הפטמות, אולי מגע ישיר על הדגדגן, אולי באזור השפתיים.
o שימוש בפנטזיות יכול לעזור גם הוא. חשבי על א/נשים ומצבים שמגרים אותך מינית.
o קראי סיפור או צפי בסרט אירוטי, אם בא לך.
o היי קשובה לעצמך. כרגע לא קיים בעולם אדם מלבדך כרגע ואת מוזמנת ליהנות מהשקט, העונג והריגוש.

התשוקה יכולה להשתלט עלינו ברגעים הכי לא צפויים. אנחנו עשויות למצוא את עצמנו מגורות מינית ולקחת הפסקה מהפעילות שבה אנו עוסקות, בין אם זה בישול, עבודה מול המחשב, במשרד, באמצע טיול או בזמן המתנה בתחנת האוטובוס.
נשים מאוננות בדרכים שונות ומגוונות: אנחנו יכולות ללחלח את אצבעותינו (בעזרת רוק, נוזל מהנרתיק או חומר סיכה) ולחכך בעזרתן את הדגדגן וסביבו וסביבתו; אנחנו יכולות לשפשף בעדינות, למשוך או לדחוף; אנחנו יכולות לשפשף את כיפת הדגדגן או אזור גדול יותר סביבו; אנחנו יכולות להשתמש באצבע אחת או יותר; אנחנו יכולות לשפשף מעלה ומטה, סביב וסביב, ולנסות כל מיני סוגים של לחץ ותזמונים שונים. הדגדגן הוא איבר רגיש באופן יוצא דופן, ועבור רבות מאתנו, נגיעה ישירה בדגדגן או חיכוך ישיר שלו (או של הקצה שלו) עלולים להיות מכאיבים או לא נעימים. מגע לא ישיר או נגיעה בסביבתו או דרך בד כלשהו, למשל, עשויים להיות מהנים יותר. ככל שאנחנו מתבגרות, כיפת העור המכסה את קצה הדגדגן עלולה לסגת לאחור באופן קבוע, כך שאם כבר חווית את הפסקת המחזור החודשי, יכול להיות שתצטרכי להשתמש ביותר חומר סיכה על מנת ליהנות מחיכוך הדגדגן שלך.
חלקנו מאוננות כשאנחנו משלבות את הרגליים ומפעילות לחץ קבוע וקצבי על אזור הנרתיק כולו. לפעמים אנחנו משתמשות בוויברטור. אנחנו יכולות להחדיר משהו אל תוך הנרתיק שלנו – אצבע, מלפפון (מקולף, בטמפרטורת החדר ועטוף בקונדום) או דילדו. אצבע המוחדרת לפי הטבעת עשויה לגרות את חלקנו (על מנת למנוע זיהום חיידקי, חשוב לרחוץ את האצבע לפני נגיעה בנרתיק). אנחנו יכולות ללטף ולשפשף את השדיים שלנו או איברים אחרים, ולשחק בין מתח לרגיעה.

הריון לא צפוי יכול להיות מבלבל ומפחיד. קרוב למחצית הנשים מגלות במהלך חייהן שהן בהריון לא צפוי. כדאי לזהות את יום קבלת הווסת האחרונה וכמובן לעשות בדיקת הריון. גילוי מוקדם ככל הניתן, של הריון לא צפוי והבנת מגוון האפשרויות העומדות בפניך יאפשרו לך לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך.  במידה ותרצי לקרוא וללמוד על הפסקות הריון, כנסי לאתר שלנו וראי מידע מפורט בנושא. 

 אנחנו ב"עמותת נשים לגופן" מאמינות שלכל אשה הזכות המלאה על גופה, זכותה להחליט מה נכון לה טוב ומה לא. זכותה להחליט האם להיות בקשר, איזה סוג ומתי להפסיק. אנו מאמינות כי זו זכותה הבלעדית של כל אישה להחליט האם להפסיק היריון לא מתוכנן או להמשיך בו. זכותה לקבל את מלוא המידע על פרוצדורות רפואיות הנוגעות להפסקת הריון והשלכותיהן. זכותה של כל אישה שינהגו בה בכבוד בתהליך המורכב והרגיש הנוגע להתמודדות עם הריון לא  מתוכנן וזכותה לקבל מידע ברור ומלא אודות אמצעי מניעה ותכנון משפחה. 

למידע מפורט בנושא כנסי לאתר שלנו. 

זהות מגדרית היא תפיסת האדם את עצמו/ה כאישה או כגבר. הזהות האישית המגדרית והעדפות המיניות שלנו אינם מתואמות תמיד עם התפיסות החברתיות המקובלות המבחינות בין שתי הקטגוריות גבר ואישה. התפיסה היסודית שלנו הינה שתפיסות מגדריות הן מורכבות ונזילות ומצויות על רצף. המעבר בין התפיסות הללו אודות גבר-אשה, מהוות אתגר תפיסתי חדש עבור חלק מאיתנו, וסיפור אישי-אינטימי עבור אחרות. זהות מגדרית היא עשייה יומיומית מהרגע שאנו מתעוררות בבוקר ובוחרות איך להתלבש או לדבר, אנו עושות אינספור בחירות מגדריות, שביחד יוצרות את הזהות המגדרית שלנו בכל רגע מחדש. התהליכים שבאמצעותם אנו מאמצות מאפיינים מגדריים הם מתמשכים, עמוקים, נראים ובלתי נראים. ולכן, כשתהליכים אלה מעצבים אותנו, פעמים רבות איננו מודעות להם כלל. לקריאה נוספת בנושא באתר נשים לגופן.

היא הבסיס לריגוש מיני, ועוסקת בשאלה למי אני נמשכת? במי אתאהב? רוב האנשים מייחסים לעצמם נטייה מינית עיקרית אחת, אך ייתכן ויתקיימו מספר כאלו יחדיו, כל אחת בעוצמתה. בנוסף, לנטייה מינית עצמה לרוב יש גם מאפיינים משניים הנוגעים לזהות מגדרית תפקידי וביטויי מגדר. המונח "נטייה מינית" בדרך כלל עוסק בקטגוריה של פרטים ולא בפרט יחיד, דהיינו, כאשר מדברים על נטייתו המינית של אדם יהיה זה בהקשר קבוצה מסוימת של פרטים (כגון נשים או גברים) ולא בהקשר של גבר או אישה יחידים.

לסביות היא משיכה מינית ורגשית בין נשים. הבחירה לחיות כלסבית מוצהרת בישראל של המאה ה-21 אינה בחירה פשוטה וקלה. אלו מאיתנו המגדירות את עצמן כלסביות מתמודדות באופן כמעט יומיומי עם סטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליה מוסדית. תהליך היציאה מהארון הינו תהליך מתמשך, שלעולם איננו נפסק – שוב ושוב, לפני משפחה, חברים, קולגות, חברים של הילדים וקבוצות התייחסות נוספות. בתוך האפליה המובנת סביבנו אנו מנהלות מערכות יחסים, מגדלות ילדים ומשתייכות לתתי קהילות נוספים (לסביות דתיות יהודיות, לסביות פלסטיניות ועוד). ישנן סוגיות שונות הנוגעות בהן אנו עוסקות בהרחבה בפרק הרלוונטי בספר נשים לגופן: אלו מאיתנו שבחרו לשנות את זהותן המינית בגיל מאוחר חוות אתגרים מיוחדים כגון שמירת הקשר עם בן הזוג לשעבר; יחס המערכת הרפואית ללסביות אינו אוהד ולסביות רבות נוטות שלא לבקר אצל גניקולוגיות. הפרק מציע גם מזור לאמהות ללסביות המתמודדות עם השאלה אילו מסגרות תמיכה וסיוע קיימים בארץ.

(מתוך אתר עמותת חושן):

  • להט"ב – ראשי תיבות של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים.
  • הומוסקסואליוּת/לסביוּת – הומוסקסואליות היא הנטייה המינית של גברים ונשים הנמשכים מבחינה רגשית, ארוטית ומינית אל בני מינם.
  • תפקידי מגדר – מערכת החוקים שקבעה החברה כדי להורות לנו כיצד אנו אמורים להתנהג על פי המין שלנו. תפקידי המגדר נקבעים ע"י התרבות וחלים על האדם מרגע לידתו.
  • יציאה מהארון – משמעות המונח היא הצהרה של האדם בפני אדם אחר על היותו הומוסקסואל/לסבית (למשל בפני ההורים, בפני אדם הומוסקסואל/לסבית אחר). בכל פעם שהומו/לסבית נמצא בסיטואציה חברתית כלשהיא, נשאלת השאלה האם כדאי/צריך לספר לאדם האחר, ולכן היציאה מן הארון מלווה את ההומו/לסבית לאורך כל ימי חייהם.
  • נטייה מינית – לכל בני האדם נטייה מינית כלשהיא. המושג נטייה מינית מציין את המין של מושא המשיכה המינית והרגשית העיקרית של האדם.
  • זהות מגדרית – תפיסת האדם את עצמו כאישה או כגבר. כלומר, מידת ההתאמה בין ההתנהגות של האדם לבין ההגדרה החברתית והתרבותית של תפקידי המגדר.
  • טרנסג'נדר – מונח המשמש כשם כללי למגוון רחב של "זהויות מגדריות" שבהן אין די במינו הביולוגי של האדם כדי ללמוד על הופעתו החיצונית, על התנהגותו החברתית או על תפיסתו את עצמו כגבר או כאישה.
  • הומופוביה – תופעה הכוללת פחד, רתיעה וסלידה מהומוסקסואלים. תופעה זו מתבטאת בעוינות גלויה או סמויה כלפי הומוסקסואלים, לעתים עד כדי מעשי אלימות (כאשר התופעה מתייחסת להיבטים הייחודיים ללסביות היא נקראת לסבופוביה).
  • הקהילה – המונח המקובל הכולל את ציבור ההומוסקסואלים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים.
    גאווה – ברמה האישית זהו שלב בתהליך גיבוש הזהות ההומוסקסואלית/הלסבית של הפרט, הכולל התגברות על הומופוביה מופנמת, וקבלת התווית "הומו" או "לסבית" כבעלת משמעות חיובית.
    ברמה החברתית המונח מתקשר להתארגנות הקהילה ההומו-לסבית כקבוצה פוליטית במאבק למען עזרה הדדית, שוויון זכויות ונראות חברתית.

חלקנו שואבות הנאה עצומה מכך שהמאהב או המאהבת שלנו חודרים לנרתיק שלנו באמצעות אצבעות או איבר מין. חדירה לנרתיק יכולה להיעשות בעדינות ובמשחק, בצורה אינטימית או מלאת תשוקה. יש נשים שלא אוהבות כלל שיחדרו אליהן ומעדיפות לדבוק בגירוי חיצוני. כמו בכל מה שקשור למין, חשוב לתקשר בצורה שתכבד את הרצונות שלך ושל בני/ות הזוג שלך. לעיתים נתפסת חדירה לנרתיק כקבלה, בדיוק באותו האופן ששפיכה בגוף האשה עשויה להיתפס כמתנה. תחושת החוויה בזמן החדירה עשויה להיתפס כסוג של חיבור, חוויה אינטימית, קרובה.

אם את מקיימת יחסי מין עם גבר, יתכן שתיהני ממשגל הכולל חדירה של הפין לנרתיק ומתחושת הפין בתוך הנרתיק שלך. גם משגל יכול להיות מקבל. את נפתחת על מנת להכיל אותו בחום, את מקיפה אותו בכוח, והוא חודר אליך. זה יכול להתרחש באיטיות מרבית ובעדינות, או בכוח ועוצמה גדולים, או בשניהם – ויכול להוות חלק נהדר ביחסי מיחסי המין שלכם.
על מנת ליהנות ממשגל, עליך להיות מרוגשת מינית, הנרתיק שלך מוכרח להיות רטוב ופתוח. לעתים קרובות לוקח לאשה יותר זמן – וקורה שהרבה יותר זמן – מאשר לגבר, על מנת להתעורר מינית. למרות שאת עשויה לחוש שאת פתוחה ומוכנה לחדירה מיד, לעתים קרובות תרצי שבן הזוג שלך יקדים ויגע בך, ינשק או ילקק את שפתי הנרתיק ואת הדגדגן שלך, וישתמש לשם כך בידיו, בפיו או בפין שלו. על מנת להגביר את הלחות, את או הוא יכולים למרוח חומר סיכה על בסיס מים או להשתמש בקונדום המכיל חומר סיכה. יש מי שמשתמשים ברוק. מומלץ מאוד לא להשתמש בווזלין או בשמנים, הם הורסים את הלטקס שממנו עשויים הקונדום והדיאפרגמה.
החדירה (במיוחד אם הנרתיק שלך יבש) יכולה להיות משעממת, לא נעימה ואפילו כואבת, במיוחד במקרים בהם את חסרת ניסיון מיני, מבוהלת או לא מוכנה, אם אין לך חשק, או אם שאת כועסת על בן הזוג שלך, או אם יש לך בן זוג שנוהג רק "להיכנס ולצאת" במהלך המשגל, ולא לענג אותך מינית על כל הכרוך בכך. אם את לא נהנית מזה, אל תתני לו להיכנס. אתם יכולים לשחק קצת יותר בגירוי חיצוני, ולחכות עד שתתעוררי מינית לגמרי, ואז לנסות שוב.
בזמנים שונים, מרגשות אותנו תנוחות מסוימות יותר מתנוחות אחרות. התנוחה שבה הגבר למעלה אינה טבעית יותר או טובה יותר מכל תנוחה אחרת. את יכולה לשבת או לשכב עליו, או לשכב לצידו. את יכולה להתיישב כשרגלייך על רגליו והפין שלו בתוכך, או שהוא יכול להיכנס אלייך מאחור ולשלוח את ידיו על מנת ללטף את הדגדגן שלך (את יכולה ללטף בעצמך את הדגדגן שלך בתנוחה כזו). הלחץ שיוצר הפין על אחורי הנרתיק יכול לעודד אצל חלק מהנשים את האורגזמה. אם את רוצה חדירה עמוקה, ביחד עם לחץ על האגן שלך, בחרי תנוחות מתאימות. לכל אחת מאיתנו צורה ומבנה ייחודיים לה, ואנחנו צריכות למצוא את התנוחות שמתאימות לנו. אם יש לנו פציעות או מוגבלות גופנית, ניתן להיות יצירתיות ולהשתמש בכריות לתמיכה על מנת להרגיש יותר בנוח. חשוב לדבר על זה אחת עם השני, להשתמש במילים, בקולות או בתנועות כדי לומר מה אתם מרגישים ומה עושה לכם טוב.
שני הדברים החשובים במשגל הם ההנאה והקשר – ולא בהכרח האורגזמה. נשים רבות לא חוות אורגזמה תוך כדי המשגל. ניסיון להשיג אורגזמה כזו עלול להפוך אותך למודעת מדי לעצמך ולהכניס אותך למתח. אם את לא מוכנה לאורגזמה והגבר כבר מאוד מגורה כשאתם מתחילים את המשגל, הוא עלול לגמור מוקדם מדי – במיוחד אם הוא נע קדימה ואחורה בתוכך ואת מניעה את האגן שלך כנגדו במהירות. שניכם יכולים להאט את תנועותיכם עד שגם את מגיעה לריגוש. מומלץ לנסות להישאר ללא תנועה אחרי שהוא חודר לתוכך, ואז להתחיל לנוע ביחד באיטיות. תנועה איטית יכולה לסייע לגבר ללמוד להשהות את הפליטה שלו, וזה יכול להפוך את המשגל למהנה יותר בעבור שניכם. במשך הזמן, את ובן הזוג שלך יכולים ללמוד מהו קצב התשוקה והגירוי של כל אחד מכם, וללמוד מה גורם לכם הכי הרבה תענוג.

החיפוש אחר הדגם "האחד והיחיד" לאורגזמה הנשית אינו משקף את השונות והמגוון של החוויה הנשית. בעבור חלקנו, האורגזמה היא מקור מיוחד של הנאה מינית: היא יכולה להיות מתונה כמו רעד קל או אנחה שלווה; היא יכולה להיות חוויה חושנית גדולה, שבה הגוף זוהר בחמימות; היא יכולה להיות אפילו אקסטטית, ולגרום לנו לאבד במהלכה כל מודעות לעצמנו. אנחנו יכולות לחוות אורגזמות שונות לחלוטין בזמנים שונים, גם עם אותו אדם. האורגזמות שלנו יכולות להיות שונות כשאנחנו מקיימות יחסי מין או מאוננות. הן יכולות להיות שונות אם התרחשו בעזרת אצבע, אגרוף, פין, דילדו או כל דבר אחר שהוחדר לנרתיק או התחכך בדגדגן. אנחנו והמאהבים/ות שלנו יכולים לגרות את הדגדגן שלנו במגוון דרכים – על ידי חיכוך, מציצה, ליטוף, נשיקה, לחץ של הגוף או שימוש בוויברטור. כל חיכוך או הפעלת לחץ על הכיפה המכוסה בשיער ערווה או על שפתי הנרתיק (ואפילו בבטן התחתונה ובפנים הירכיים) יכול להניע את הדגדגן ואפילו ללחוץ אותו כלפי עצם הערווה.

יש נשים החוות קושי להגיע לאורגזמה ויש נשים רבות מאוד שמעולם לא חוו אורגזמה. בעבר כונו נשים אלה "אנ-אורגזמיות" – נשים שאין להן את היכולת להגיע לאורגזמה. היום, ברור כי לכל אשה קיימת יש היכולת להגיע לאורגזמה. חוויות העבר, תחושת העדר הלגיטימציה, היעדר מידע מדויק וגורמים נוספים מונעים מחלק מאיתנו לממש יכולת זו. בהתאם לכך, מכונות כיום נשים שטרם חוו אורגזמה "פרה-אורגזמיות", קרי: עדיין לא חוו אורגזמה, אך כאמור, מצב זה יכול בהחלט להשתנות.
לרוב במהלך טיפול או יעוץ מיני נתבקש להתחיל את התהליך בהיכרות עם עצמנו ועם גופנו באמצעות מראה. כך אנו לומדות להכיר את איבר המין שלנו, לזהות את הדגדגן, את השפתיים, את פתח הנרתיק. בהמשך נתבקש גם להכיר אותו באמצעות מגע, ליטוף, גירוי נעים.
תרגול נוסף ומקביל לכך יהיה להכניס מימד של אירוטיות ורגשות מיניים, בלי קשר ישיר דווקא לאיברי המין. כלומר, לאפשר לעצמנו לחוות את מנעד הרגשות הללו, בלי שום קשר לאיברי המין, למשל באמצעות השתהות במקלחת והקדשת תשומת לב לכל איברי הגוף, ליטוף, מגע או מריחת קרם מול ראי.
כשנרגיש מיניות, נשיות ושלמות יותר, אולי יהיה לנו גם קל יותר לנו לגעת בעצמנו. אוננות עשויה להיות תרגול מהנה ומענג שלנו עם עצמנו או ליד בני/בנות הזוג שלנו. באמצעות האוננות נוכל להכיר את המקומות שעושים לנו נעים, את הקצב, המתח והגירוי שלו אנו זקוקות.
במידה ונרגיש רצון בכך, רכישת אביזרים או צעצועי מין, שנועדו להחדרה או לגירוי חיצוני, יכולים להקל בתהליך על התהליך ולסייע לנו בהרחבת המנעד המיני שלנו.
לעיתים, הקושי והאתגר הקשורים בהגעה לאורגזמה טמונים בחוויות מורכבות של פגיעה, ניצול או תקיפה שחווינו. הקישור של גוף–מיניות–הנאה נפגע ומקשה עלינו ליהנות בעיתוי שנוח לנו. במקרים כאלה, חשוב להדגיש את מרחב הבחירה שלנו ואת יכולתנו ליצור חוויות חיוביות עם עצמנו ועם בני/בנות זוג שעליהם אנחנו סומכות ואשר איתם/ן נרגיש כי ה"לא" ישמע, במידה שנרצה לומר אותו.
לעיתים, הקושי לא נובע מפגיעה, אלא ממסרים שדיכאו את המיניות האוטונומית והטבעית שלנו, או את האהבה שלנו לגוף שיש לנו. החברה, המשפחה והתקשורת משדרים לנו, ללא הרף, מסרים בדבר הנרתיק שצריך לנקות, הפיפי שצריך לנגב וכן הלאה, וממקום של הפנמת מסרים אלה, קשה לראות באיבר המין שלנו מקור לעוצמה, עונג ושלמות, אך הבנה מעמיקה כי הגוף שלי נועד לי, להנאתי, ונמצא ברשותי, עשויה לסייע.
אם נרצה ללמוד איך להגיע לאורגזמה, אנחנו יכולות לנסות לאונן, להשתמש בוויברטור, לקרוא ספרים או להתבונן בסרטי וידיאו שמתארים זאת. ניתן גם לבקש מבני/בנות הזוג שלנו לעזור או להצטרף לקבוצת שיחה המתמקדת בנושאי מיניות.
חוסר היכולת שלנו להגיע לאורגזמה עם בן/ת זוג מסוים/ת, מעידה, לעיתים, על קושי או מורכבות במערכת היחסים עצמה. לעיתים קשה לנו להעניק את המתנה הזו, או שקשה לנו להשתחרר במחיצתם/ן, לעיתים אנו מרגישות כי אין להם/ן את הסבלנות הנדרשת לנו כדי להיפתח, להתגרות ולהתכונן לכך.
ייתכן גם כי הקושי טמון בעצם בתקשורת, ביכולת שלנו להסביר מה אנחנו רוצות וצריכות. מבוכה וקושי לנהל שיחה על המיניות שלנו הם שכיחים ביותר בקרב נשים, אולם בסופו של דבר המבוכה והקושי הם בעוכרינו, כי אם אנחנו לא מסוגלות לבקש את מה שאנחנו הכי רוצות, והחשש הוא שהתסכול יהפוך בסופו של דבר, לנחלת שני הצדדים.

נקודת הג'י היא כינוי לאזור בקיר הקדמי של הנרתיק, המתואר כאזור ארוגני במיוחד ועשיר בעצבוב. גירוי ממוקד באזור זה גורם לאורגזמה השונה במהותה מאורגזמה הנגרמת מגירוי הדגדגן. אורגזמה זו מלווה, בחלק מהמקרים, בשפיכה של נוזל, שאיננו שתן, מאזור השופכה. נוזל השפיכה הנשית אינו דומה לשתן. הוא מכיל נוזל פרוסטטי המעורב בגלוקוזה, ויש בו רק שרידים קלים של שתן. הנוזל יכול להיות שקוף או צמיגי, והריח שלו משתנה במהלך המחזור החודשי שלנו. השפיכה יכולה לגרום לתחושה נהדרת של שחרור והנאה. היא עשויה להתרחש עם או בלי אורגזמה, והיא יכולה להתרחש גם בעת גירוי של נקודת הג'י. חלקנו שפכנו מבלי להבין שזה מה שקרה, או שחשבנו בטעות שמדובר בהשתנה. שימו לב: אם אתן שופכות בנוכחות בני/בנות זוג, זכרו שווירוס האיידס עשוי להיות מועבר בנוזלי הנרתיק וגם בנוזל השפיכה הנשית. לכן, עלינו להגן כראוי על עצמנו ועל בני/ות הזוג שלנו.

מין אוראלי היא פעילות מינית הכוללת  מגע בין הפה לאברי המין. במין אוראלי הכוונה לפעולה המכונה 'מציצה' או 'לרדת לו/לה'. חלקנו מגיעות לאורגזמה כתוצאה ממין אוראלי במהירות ובקלות רבה יותר מאשר בדרכים אחרות. אנחנו נהנות יותר ממין אוראלי אם אנחנו מחבבות את איברי המין של בני הזוג שלנו והם/הן את שלנו. לעתים קרובות אנחנו מתביישות באיברי המין שלנו, בגופנו, ועצם המחשבה על כך מונעת מאיתנו להתמקד בהנאה הצפויה.

אני מניחה את הראש על הכרית ובידי השנייה מגששת מייד אחרי הכרית הנוספת, זו שעוד מעט, תכסה את פני. מפני אי הנעימות, מפני המבוכה, מפני התענוג… מנסה להתרווח ולהרפות, אבל למעשה מודעת לכל תא ועצב ושריר, מתוח ודרוך. עושה חשבון מהיר, כדי לבדוק האם אני ערוכה לחגיגה הממשמשת ובאה. ממש כמו באירוח מוקפד של ארוחה חגיגית רבת משתתפים.
אז כן, התקלחתי ביסודיות, קודם כל בסבון הפילינג הרגיל שלי, ואחר כך שטפתי "שם" כל פינה וקפל וגומחה. הזזתי ימינה ושמאלה את כל החלקים הבולטים (אלו אלה שלא ברור מה ייעודם ותפקידם) וסיבנתי עם הסבון האינטימי המיוחד, זה שפורסם באגרסיביות בעיתון הנשים שבו נתקלתי במספרה. סבון עם הבטחה, סבון המנטרל כל ריח גוף אפשרי, למשך שעה לפחות, ונועד במיוחד "לפעילות אינטימית מאומצת".
וגם גזזתי את השערות לכדי משולש מדויק ומשורטט, כמו בשיעור הנדסה. ודאגתי שלא תהיינה ארוכות מידי ויסתבכו בלשון, אך גם לא קצרות מידי, שלא ידקרו ויזכירו סנטר של גבר לא מגולח. וגם את הסביבה הקרובה הכנתי בקפדנות, מרטתי כל זכר לשערות מיותרות ברדיוס של 20 מטר ממוקד הפעילות. אז גם שפשפתי את כפות רגלי באבן טבעית, ומשחתי על ציפורני לק ששמו – "פיתוי חושני".
בחשבון המהיר הזה, שעשיתי ביני לביני, החלטתי שיותר מוכנה מזה כבר אי אפשר להיות. ובדיוק כשכבר הייתי נכונה להתמסר למגע הממכר, שוב התגנבו בכוח אל מוחי המחשבות הזדוניות. המחשבות המסרבות להניח לגוף, ולהעניק לו את שלו.
אולי הייתי צריכה פשוט לגלח את כל השיער? או למרוט? זה היה הכי טוב! הכל חלק ונעים למגע יד ולשון, נותן מין תחושה פיקטיבית של ניקיון.
ומיד קם לו מנגד זיכרון המריטה האחרונה, להזכיר לי מדוע בחרתי שלא לעשות זאת שוב. המראה הכמעט פדופילי של איבר ילדותי, בגוף שניכר בו שהשאיר את שנות ילדותו מאחוריו. הגירוד הנוראי, כשהשערות הקשות והזועפות מתחילות את צמיחתן המחודשת והסוררת. והס מלהזכיר את הכאב הבלתי נסבל !
יופי לי ! מחשבה אחת הצלחתי לנצח, והנה הנה מגיע הרגע…
אבל הריח … הריח… והטעם !
האם יעמוד לו כוחו של הסבון המיוחד לנטרל את ריחות גופי? האם עלי למדוד זמן בכדי לא לעבור את "שעת הפעילות האינטימית המאומצת"? ומה זה בדיוק "פעילות אינטימית מאומצת"? שלי? שלו? ולמה מאומצת?! למה לא מענגת?
ובעצם, עכשיו כשאני חושבת על זה, למה בכלל לנטרל את ריח הגוף?
וטעמו? ומה הכיף הגדול בלטעום דטרגנטים מבושמים? האם טעמם וריחם אכן טוב יותר מריחו של גוף נקי ומשתוקק?
ופתאום באה לי הרגיעה, הקבלה וההבנה שגופי הוא מה שהוא, על טעמו וריחו הייחודיים, על אבריואיבריו האינטימיים וגם אלו אלה שלא, על חוסר שלמותו ופגמיו, אך גם על יופיו וחיותו ויכולתו לאהוב.
וכמו מתוך חלום רחוק, מרגישה בלשון המחוספסת קמעא, לוטפת כל פינה וקפל. לרגע בעדינות ובהיסוס ובמשנהו ברעבתנות ובשקיקה.
וכל נגיעה מסבה לי עונג שמיימי ומושלם, והאצבע מונחת בדיוק על הנקודה ההיא שגורמת לגופי להתפוצץ למיליונים רסיסים, כמו פתותים של שלג, כמו בזיקוקים !!!

במין אנאלי מוחדר איבר המין הזכרי דרך פי הטבעת. מין אנאלי היא פרקטיקה נחשקת אצל גברים רבים ויש גם נשים שנהנות ממנה, בעיקר אם היא מלווה בגירוי הדגדגן. סביב פי הטבעת יש תאי עצב רבים ולכן המקום עשוי להיות רגיש ומגרה. את פי הטבעת ניתן לגרות באמצעות האצבע, הלשון, הפין, הדילדו או כל חפץ דקיק אחר (כל עוד יש לו בסיס רחב ואפשר לשלוף אותו משם בקלות).

פי הטבעת אינו גמיש כמו הנרתיק ואין בו לחלוחית טבעית. לכן, אם את מקיימת יחסי מין אנאליים, כדאי לעשות זאת לאט, לחכות עד שתהיי רפויה ורגועה ולהשתמש בחומר סיכה. חלק מההמלצות מדברות על להתחיל בתנוחה שבה האשה על הגב ובעזרת הידיים היא מפשקת את פלחי הישבן. מומלץ להיעזר בחומרי סיכה על בסיס מים ולהשתמש בקונדום למניעת העברה של חיידקים לנרתיק (במקרה שניסינו, לא הלך, וחזרנו אחר כך לסקס רגיל).
פי הטבעת רגיש יותר להידבקויות במחלות המועברות במגע מיני ולכן חשוב להקפיד מאוד על שימוש בקונדומים. כמו כן, בנשים המקיימות יחסי מין אנאליים קיימת נטייה מוגברת להתפתחות פיסורות (חתכים כרוניים) בפי הטבעת, מורסות (אבצסים), והופעה או החמרה של טחורים. לכן, יש להקפיד לבצע את החדירה בעדינות ולהשתמש בחומרי סיכה. חשוב להשתמש בחומרי סיכה על בסיס מים, מאחר וקונדומים נפגעים מחומרי סיכה שומניים ומאבדים מיעילותם.
השימוש בקונדום מומלץ מאוד, שכן מגע מיני בפי הטבעת ידוע כמעלה סיכון להידבקות במחלות המועברות במין; רירית פי הטבעת (רקטום) נפגעת בקלות מחדירה, ועלולים להיווצר חתכים שמהווים שער כניסה למזהמים אל מערכת הדם. מלבד זאת, איזור פי הטבעת רגיש להשפעה מקומית של מחלות, דבר היכול להביא לדלקת מקומית (פרוקטיטיס) וכן להדבקות בווירוס הפפילומה, אשר לו השפעות קצרות (יבלות) וארוכות טווח (כולל אפשרות של התפתחות סרטן פי הטבעת).
מומלץ לשטוף את האיזור היטב לפני קיום היחסים משום שחיידקים מפי הטבעת יכולים לעבור לנרתיק. מי שמעוניינת יכולה גם לבצע חוקן ביתי באמצעות הסרת ידית הטוש במקלחת, והצמדת צינור המים לאזור פי הטבעת, ללא החדרתו פנימה. אפשר גם לרכוש בבית המרקחת חוקן קטן: זוהי מעין אמפולה קטנה המוחדרת לפי הטבעת. חשוב לדעת שתמיד נשאר קצת נוזל עם הפרשות בתוך פי הטבעת וחיידקים עלולים לגרום לזיהומים חמורים בנרתיק ולכן, אם את רוצה שהאצבעות, הפין או הדילדו יחדרו אליך לנרתיק אחרי שביקרו בפי הטבעת, חשוב לוודא שנשטפו היטב ולהשתמש בקונדום וכפפות. אם את או בני/ות זוגך רוצים/ות ללקק את פי הטבעת, חשוב להשתמש באמצעי מניעה שיגן על הפה (אפילו ניילון נצמד של המטבח), כולל סיכוך מתאים.
מין אנאלי היא הוא פעילות מסוכנת ככל הנוגע לווירוס האיידס. הרקמות העדינות בפי הטבעת נוטות יותר להיפגע, וכך נוצרים קרעים קטנים שמגדילים את סכנת ההידבקות בנגיף. על כן יש צורך להשתמש בקונדומים או כפפות לטקס.

הן נתיב להעשרת חיי המין שלנו באמצעות דמיון. סקסולוגיות/ים וחוקרים/ות רואים במוח את איבר המין החשוב ביותר בתהליך הגירוי המיני. אחת הדרכים ליצור את הגיוון והריגוש במין היא באמצעות משחקים. אנחנו יכולות להתחפש, להעמיד פנים שאנחנו ילדות קטנות או מבוגרות, מלאות תשוקה, נמרצות ושולטות או נזקקות וכנועות. לפעמים קשה לנו להשלים עם התוכן של הפנטזיות המיניות שלנו. אנחנו עלולות לחשוש שמא אנחנו רעות או "סוטות" אם אנחנו מדמיינות משהו שונה, אלים או מגע מיני רב משתתפים/ות. אנחנו עלולות להרגיש שאנחנו בוגדות כשאנחנו מפנטזות על מישהו אחר, שאינו הגבר או האשה שאיתנו. אבל הפנטזיות שלנו מאפשרות לנו כל מיני חוויות ארוטיות, כולל כאלה שנחשבות לטאבו. עם הזמן אנחנו יכולות ללמוד שזה בסדר ליהנות מכל הסיפורים והדמיונות שלנו, מבלי לממש אותם.

הצורך שלנו במין, ההנאה שלנו ממנו, הריגוש והגיוון משתנים. חלק אחת מהדרכים ליצור את הגיוון הזה הוא היא באמצעות משחקים. במשחקי סאדו סאדו-מאזו, קשירות ומשחקי שליטה, המשחק מבוסס על מצבים של שליטה וכניעה. בני/ות זוג יכולים לגלם תפקידים כמו שליט/ה ועבד/שפחה, (שפחה), שוטר/ת ואזרח/ית או מלך/ה ונתין/ה. משחקי הכפייה כוללים גם הלקאות או קשירות של הידיים. יש המתנסות גם באקטים מכאיבים, עד שמישהו מבני/ות הזוג מסמן את הסימן המוסכם להפסיק. נשים שמשתתפות במשחקי סאדו סאדו-מאזו מציינות שאם שני בני/ות הזוג חושקים במשחק, הוא עשוי להעצים את ההנאה המינית שלהם. חשוב להקפיד לזכור את מילות המפתח: ביטחון והסכמה הדדית. עלינו להיות מסוגלות לומר "לא" לכל דבר שאנו לא רוצות לעשות. אם אנחנו מבולבלות, או חשות שלא בנוח, אם אנו חשות שבני הזוג מפעילים עלינו לחץ, יכול להיות שנרצה לדבר על הנושא עם חברה או יועצת, שיכולות לעזור לנו להחליט איך להגיב.

חדירת פין לנרתיק או גירוי נרתיקי באמצעות האצבעות אמורה להיות חוויה מהנה ומגרה. אם יש בחדירה אלמנט של כאב הוא עשוי להצביע על שני סוגים של קושי: קושי פיזי או קושי רגשי. במקרים של כאב (דיספרוניה) מומלץ להפסיק את החדירה באופן מוחלט כדי לא ליצור התניה של כאב עם חדירה. במידה שיש רצון להמשיך באינטראקציה מינית, מומלץ למצוא דרכים אלטרנטיביות ליצירת הנאה הדדית. כאבים בעת מגע מיני, המוכרים בשם הרפואי דיספרוניה, הם מצב שכיח אצל נשים רבות. על פי מחקרים שונים עשויות 70% מהנשים לסבול מהם בתקופה זו או אחרת, מסיבות שונות. יש רופאים/ות אשר פרט למתן טיפול לפטריות ודלקות בנרתיק והמלצה לשימוש בחומרי סיכה הנמכרים ללא מרשם רופא, אינם יודעים כיצד לטפל במצב זה. לכן, מומלץ לפנות לרופאים/ות עם ידע סקסולוגי, רגישות ויכולות תמיכה והבנה, אשר לא יפנו אצבע מאשימה ויראה ויראו בתלונה על כאב, סימפטום רגשי בלבד. במידה שמדובר בכאב פיזי, מומלץ ללכת להיבדק על ידי רופא/ת נשים, כדי לשלול אפשרות לדלקת , פטריות, וגיניסמוס או וסטיבוליטיס. במידה שמדובר בקושי רגשי, מבוכה, חוסר בשלות, חוסר אמון בבן הזוג, פלשבק של חוויה טראומטית מן העבר או בעיה דומה, מומלץ לשתף את בן/ בת הזוג, ללכת לטיפול מקצועי או לייעוץ ובעיקר – לא להכריח את עצמנו לעשות משהו המעורר בנו התנגדות וכאב. כדי לצמצם את הבעיות הגניקולוגיות העשויות לצוץ מדי פעם, מומלץ להיבדק אחת לחצי שנה עד שנה אצל רופא/ת נשים ולבצע בדיקת פאפ (Pap) אחת לשנתיים.
קיימים מספר כמה סוגים של סוגי פטריות ודלקות מקומיות בנרתיק, כמו שמרים או טריכומוניאסיס, שאין להן סימנים נראים לעין. חיכוך הפין, הדילדו או אצבע שנעה בתוך הנרתיק יכולים גם הם לגרום לדלקת זו להתפרץ, ולהביא את תחושי גירוד או צריבה. כך גם פצע הנמצא בחלק החיצוני של איברי המין שיכול לגרום לכאב בעת חיכוך.
וגיניסמוס, ואגיניזמוס היא התכווצות בלתי רצונית של שריר פתח הנרתיק, המונעת מנשים את האפשרות לקיום לקיים יחסי מין בחדירה, ולעיתים. מצב של ואגיניזמוס גם לא מתקיימת מאפשר, לעתים, גם אפשרות לקיים בדיקה גינקולוגית. ההתכווצות עלולה להופיע עם כל ניסיון למגע באזור איבר המין, כתגובה לנוכחותו של בן/ בת זוג ואפילו כשהאשה נוגעת בגופה שלה, או כתגובה לנוכחותו של בן/בת זוג. התופעה יכולה להופיע בדרגות חומרה שונות – עד כדי התכווצויות נלוות גם בירכיים ובבטן ווגם עד כדי תגובה של חרדה קיצונית עם בכי. התופעה מתקיימת אצל כ-10% מהנשים, בדרך כלל בקרב נשים צעירות. סיבות לקיומו של קושי עשויות להיות טמון טמונות בטראומה מינית, ניסיון לתקיפה מינית, אונס, גילוי עריות או ניסיון כפוי לקיום יחסי מין בהיעדר בשלות מינית ובחירה. כמו סיבות נוספות אפשריות הן גם בדיקות גינקולוגיות פולשניות, חינוך השולל יחסי מין לפני חתונה או מסרים מדכאים מינית אחרים.
וסטיבוליטיס, דלקת מבוא העריה, היא דלקת המצויה באזור הערווה או בפתח הנרתיק וסביבתו. הדלקת יכולה להתפרץ בכל גיל, בלי קשר לקיום יחסי מין. מחלה זו הוגדרה רק באמצע שנות ה-80 והיא אחת מהסיבות השכיחות ביותר לכאבים ביחסי- מין ובחדירה. התסמינים כוללים תחושת עקצוץ בעת קיום יחסי מין, ובמקרים קשים – כאב עז המלווה ברגישות יתר ובגירוי מתמשך. ווסטיבוליטיס נגרמת, כנראה, בעקבות זיהום כרוני קודם — חיידקי, נגיפי או פטרייתי, או מסיבות הורמונליות, או עקב שימוש ממושך בחומרים מגרים, כמו סבונים מסוימים. מחקרים בנושא מצאו בריקמת הוסטיבולהווסטיבול (שער הכניסה לנרתיק) התרבות מהירה וגדולה מאוד של קולטנים בקצות העצבים (התאים שמקבלים שמעבירים את אותות הכאב) וגם של תאי פיתום – ((mast cells, תאים שמגיבים במגע עם חומרים מגרים ומשחררים מיגוון חומרים פעילים, לרבות היסטאמין, וגורמים לתסמונת הדלקתית ולגירוי החריף וזאת היות שהרקמות באזור כבר אדומות וכואבות. נשים עלולות להגיב לכאב ע"י בכיווץ חזק של שרירי רצפת האגן, תופעה שידועה בשם: hyper tonus של רצפת האגן. כיווץ מוגזם של שרירי רצפת האגן עלול לקבע ולהנציח את הבעיה, תוך עיכוב ומניעת ריפוי האזור הכואב והפיכת כל ניסיון לחדירה אפילו לכואב עוד יותר. הדרכים לטיפול מגוונות, וכוללות הפסקת שימוש בגלולות, הפסקת שימוש בסבונים ותכשירים המכילים בישום, כולל תחתוניות, מעבר לתחתוני כותנה, הימנעות מספינינג, שימוש באבקת כביסה וסבונים לעור עדין (עדיפות לתכשירי תינוקות), מריחת שמנים ותרופות מאלחשות (במרשם רופא/ה).
תחושה של גירוי בנרתיק יכולה להיות תוצאה של שימוש בג'ל קוטל זרע, ספריי דאודורנט לנרתיק, טמפונים או תחבושות ריחניים, משחות וסבונים למיניהם, כולל נוזל רחצה, קצף אמבטיה ואבקת כביסה. במקרה כזה כדאי לנסות מוצרים דומים (טמפונים, תחבושות, סבונים ואבקות כביסה מסוגים שונים) ומעבר לתחתונים עשויים כותנה. אם הפריחה או הגירוי נמשכים, ייתכן שמדובר בתגובה אלרגית לקוטל זרע שמגרה את דפנות הנרתיק או רגישות לקונדומים. במקרה כזה, כדאי לשקול שימוש באמצעי מניעה אחר. חלקנו אלרגיות לגומי בקונדום, לדיאפרגמה או לכפפות לטקס (אם כי מקרים כאלה נדירים יותר). האלטרנטיבות כוללות שימוש בקונדומים שאינם עשויים מלטקס (למשל, של חברת דורקס. ניתן להשיג בבתי מרקחת ללא מרשם).

אצל רוב הנשים, דופן הנרתיק מגיבה לגירוי מיני באמצעות התלחלחות – הדופן מפרישה נוזל שמרטיב את הנרתיק ואת פתחו, דבר שמקל על החדירה. לפעמים אין לנו די נוזל כזה. מחסור בנוזל יכול לקרות מסיבות שונות: אם משום שאנחנו עצבניות או מתוחות בנוגע לקיום יחסי מין (למשל, אם זו הפעם הראשונה שלנו או אם אנחנו חוששות להיכנס להיריון); או שהפין, היד או החפץ נכנסו פנימה מוקדם מדי (או נדחפו פנימה בכוח רב מדי), לפני שהנרתיק הספיק להירטב; רמות נמוכות של אסטרוגן יכולות גם הן להשפיע על דפנות הנרתיק ולגרום להן לייצר פחות נוזל; יובש בנרתיק מאפיין גם מקצת הנשים אחרי לידה (במיוחד אם הן מניקות) ומקצת הנשים אחרי הפסקת הווסת.
אחת הדרכים לטיפול ביובש בנרתיק היא שימוש בחומר סיכה. ניתן לרכוש בבית מרקחת חומרי סיכה במגוון סוגים, טעמים ומרקמים. בחירת החומר היא עניין של העדפה אישית – כדאי לנסות כמה סוגים עד שתמצאי את מה שנוח לך. מומלץ לוודא כי חומרי הסיכה הם על בסיס מים.
אם קיימת נטייה לזיהום, מומלץ לנסות חומר שאינו מכיל גליצרין. אם את ושותפך משתמשים בקונדומים תוכלו לרכוש קונדומים מסוככים (המכילים כבר חומרי סיכה).
כדאי להימנע ככל הניתן משימוש בקונדומים או חומרי סיכה שמכילים קוטל זרע מסוג נון-קיסנול 9.

בפעמים הראשונות שבהן אנחנו חוות משגל או כל סוג אחר של חדירה לנרתיק, קרום בתולין שאינו מתוח עדיין עלול לגרום לנו לכאב. כניסה של פין, אצבע או דילדו עלולים להכאיב גם כשאנחנו מתוחות או טרודות, משום שפתח הנרתיק עלול שלא להיות רפוי דיו. גם כשאנחנו רגועות ומרגישות מיניות, העיתוי חשוב. אם ננסה להיחדר לפני שאנחנו מגורות לגמרי, אנחנו עלולות להיות מכווצות מדי או לא די רטובות. במידה שאינך חובבת חדירה יבשה, מומלץ ללמוד להאריך את הגירוי: לבקש מבן/בת הזוג גירוי נוסף, ידני או אוראלי; להיות קשובה לגוף; לא להאיץ חדירה אם אין עדיין תחושה של מוכנות ורצון.

יש מקרים שבהם החדירה עלולה לגרום לנו לכאב פנימי עמוק. מקור הכאב עלול להיות בקרעים ובצלקות ברקמות התומכות ברחם (שנגרמו בגלל טיפול לקוי במהלך לידה, הפלה לא מקצועית ולא זהירה, ניתוח באזור או מין אלים); זיהום בצוואר הרחם, ברחם או בחצוצרות (שיירים של מחלת מין שלא טופלה עד הסוף, למשל); אנדומטריוסיס, ציסטות או גידולים על השחלות או נרתיק שהתקצר עם הגיל. במקרים כאלה, המשגל יכול להכאיב פחות אם אנחנו רוכבות על בן הזוג או שוכבות לצדו. אם הכאב ממשיך, כדאי להתייעץ עם רופא/ה/ או מטפל/ת.

מצב של תחושה כרונית של צריבה בנרתיק וסביבו, הגורמת לכל סוג של חדירה – כולל כניסה של אצבע, טמפון, מכשיר בדיקה או פין – להיות מלווה בכאב רב. במקרים מסוימים, מצב זה קשור לוואגיניזמוס – התכווצות רבת עוצמה ובלתי רצונית של שרירי השליש החיצוני של הנרתיק.